בעידן בו לצערנו ישנה מגמה של עליה מתמדת באחוז הגירושין, התייחסות רצינית לנושא, בבחינת מקדם ביטחון, הינה מחשבה ראויה ולמיטב ניסיוני לרוב אף יעילה.
המעבר מזוגיות ללא התחייבות לזוגיות עם מחויבות הינה מעבר משמעותי ביותר הכורך עימו שינויים רבים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה משמעותית ביותר אצל זוגות שאינם מתגוררים יחד לפני הנישואין. זוגות אלו מגיעים לפגישות המשותפות, לאחר שפינו זמן לפגישה, כשהם אכולים, מקולחים שבעים ופנויים, דבר שמשתנה לגמרי אחרי הנישואין. אז הם פתאום חשופים אחד לשני בכל שעות היום ובכל המצבים, נדרשים לחלק ביניהם את ביניהם מטלות הבית את זמנם, ויותר תלויים אחד בשני, דבר הגורר עימותים וכעסים סביב מצבים לא מוכרים אלו.
אולם גם אצל הזוגות שבוחרים לחלוק מגורים משותפים קודם הנישואין, הכניסה למסגרת המחייבת של הנישואין משנה את היחסים וגורמת לקונפליקטים.
במסגרת הייעוץ והטיפול קודם הנישואין, בני הזוג מעלים מיוזמתם נושאים שמטרידים אותם, התלבטויות שיש להם, ואף אני כמטפלת יוזמת להעלות נושאים שמתברר שבני הזוג לא השכילו לבדוק ולתת עליהם את הדעת בעצמם. נושאים הקשורים לתאום ציפיות, כמו הרגלים שונים שכל אחד מביא ממשפחתו ודורשים החלטה על התנהגות משותפת, הערכים עליהם תהיה מושתתת המשפחה ואפילו חלוקת תפקידים. נושא כמו מקומה של המשפחה המורחבת בחיי הזוג הוא נושא רגיש שבהרבה מקרים נמנעים מלהעלותו. הרבה זוגות מרגישים יותר בטוחים להעלות במסגרת הטיפול נושאים רגישים שיש להם חשש להעלות ביניהם שמא העלאת הנושא תביא לפיצוץ, דווקא בנוכחות איש מקצוע. הם מרגישים שאצל המטפל הדברים יקבלו את הפרופורציות הנכונות ולא יצאו מכלל שליטה.
חלק גדול מהזוגות חוששים מהתמודדות עם חילוקי דעות. במסגרת הזוגיות קודם הנישואין הם מרגישים שהיו סלחנים האחד כלפי השני ונמנעו התמודדות עם חילוקי דעות שיובילו למריבות, ולפיצוצים.
על פי המיתוס זוגיות טובה הינה כזו שאין בה חילוקי דעות וויכוחים. אך בפועל כאשר נושאים שנויים במחלוקת לא נידונים , נוצרת הרמוניה מדומה אך שברירית. יש נטייה לצבור כעסים ואז בעת משבר עלולות בעיות לצוף בבת אחת ולגרום לטלטלה גדולה.
בני הזוג לומדים במסגרת הטיפול, כיצד לקיים דיאלוג זוגי שלא יוביל למריבה. הם לומדים כיצד להתמודד עם חילוקי הדעות ולנהל ויכוח או קונפליקט באופן יעיל ולא הרסני, ולסיימו באווירה נעימה.
ישנם זוגות המעלים נושאים שמפריעים להם אצל בן/ת הזוג והם מקווים ו/או בטוחים שיצליחו לשנותם לאחר הנישואין. הרבה פעמים אני נאלצת להעמיד את הזוגות מול הידע הרב שלי כמטפלת ולהבהיר, שאם יש התנהגויות או נושאים משמעותיים שמפריעים בבן/ת הזוג , עליהם לקחת בחשבון שאלו לא ישתנו וכי עליהם לבדוק ולהחליט עם עצמם האם יהיו מוכנים לחיות עמם. למשל: אופי קמצני או בזבזני של אחד מבני הזוג, יחס מועדף להורה וכו'. הדבר היחיד שאני מציינת שהוא בר שינוי לרוב, הינו סגנון לבוש.
כמטפלת אני מאמינה שאין זה מתפקידי להחליט עבור בני הזוג אם עליהם להתחתן או לחלופין להיפרד, תפקידי הוא לסייע להם לפתוח ולהציף את כל הנושאים המשמעותיים להם כדי לקבל החלטה זו בעצמם.