אולם בחלק לא מבוטל של המקרים, החלומות והפנטזיות שרוקמים סביב הנישואין מכזיבים. ולא פחות מכזיבים החלומות והפנטזיות שרוקמים סביב הגירושין.

לעתים קרובות, כבר סמוך לנישואין, מתגלים, פערים, קשיים, והרבה אכזבות. הנטייה לחשוב שהרחבת המשפחה תשפר את המצב ואולי תיתן לזוגיות בסיס בטוח יותר, מוכיחה לרוב את ההפך והרבה מאוד זוגות פתאום מוצאים עצמם כלואים במסגרת שלא אליה התכוונו ולא אליה נשאו את עיניהם. בלי שמחה, בלי תמיכה, בלי הנאה בלי חזון. הדבר היחיד המעניין בשלב זה את בני הזוג , או אחד מהם, הוא, איך נחלצים מהמצב, איך יוצאים מהנישואים עם מזעור נזקים ומרוויחים את החופש או זוגיות אחרת בהקדם האפשרי.

במאמר זה רצוני להתייחס דווקא למחשבה השנייה, המחשבה על מה אנו מוכנים לעשות כדי לנסות להשקיע ולשפר את מסגרת החיים הזוגית והמשפחתית, כדי למנוע פירוק, כדי למנוע שבירת הכלים, למנוע בריחה וכאב לב גדול.

זוגיות יכולה אמנם להעניק את כל אותם סופרלטיבים חיוביים שעליהם חשבנו ובנינו כשנכנסנו אליה, אולם אין קבלה ללא נתינה. על מנת לזכות בכל מה שהזוגיות יכולה להעניק, יש לעבוד קשה ורצוף ביחד עם בן/בת הזוג, ולבנות מסגרת נעימה ומעניקה לכל חבריה.

שגרת החיים אליה נכנסים בני זוג לאחר הנישואין, מייצרת מציאות אחרת, שונה מזו אליה היו מורגלים לפני ההתחייבות. מציאות הכוללת בתוכה קשיים של מגורים, פרנסה, כלכלת המשפחה, טיפול בילדים והרבה חובות נוספים. מציאות הדורשת הרבה סבלנות, טיפוח, השקעה ועשייה. הריגוש מפנה מקומו לשגרת המטלות היומיומיות, התשוקה והאהבה מתפוגגים, נוצר ריחוק. כמעט לא מדברים, צוברים כעסים, מתווכחים ואז המחשבות והרצונות, בורחים החוצה ל"גינה של השכן" שהיא ירוקה יותר, או למחשבות על אידיליה אפשרית.

הנטייה היא לחשוב שאם יש אהבה ורצון טוב היתר כבר יסתדר מאליו, ולא היא!!

על מנת שהאהבה הכבוד, התמיכה והנתינה ימשיכו להתקיים, יש להשקיע בכך לכל אורך הדרך ובכל שלבי הנישואין, וההשקעה צריכה להיות הדדית. שני בני זוג שמביאים עימם, הרגלים שונים, רצונות שונים, מאוויים שונים ורצון משותף, צריכים לקחת הכול בחשבון. על מנת לבסס משהו שהוא מיוחד שלהם, יש להשקיע עבודה מרובה, וממושכת ולא להתייאש. הנטייה היא להתייאש ולהישבר לנוכח קשיים המתגלים ומהר מידי להרים ידיים ולחפש פתח מילוט מהנישואין. בד"כ כל אחד מבני הזוג מטיל את האשמה לכישלון על בן הזוג השני ולא בודק מהו חלקו במשבר וכיצד ניתן לתקן.

גירושין הוא מהלך קשה אשר יש לו השלכות רבות על כל תחומי החיים, בעיקר כשישנם ילדים משותפים. מחיר הפרידה יכול להיות כואב מאוד ובלתי הפיך. את אופציית הגירושין שהיא לעתים בלתי נמנעת ואף הכרחית, יש להשאיר כפתרון אחרון, לאחר שנשקלו ונוסו חלופות אחרות והחשובה שבהן השקעה משמעותית בזוגיות, ואם יש צורך, להסתייע באנשי מקצוע לצורך כך.

המחשבות המפתות: ש"אגדל לבד את הילדים, בלי שיהיה לי מישהו על הראש שיפריע לי," או "אחפש לי בן זוג אחר והפעם אדע לשים לב לדברים הנכונים," הם מחשבות ואמירות שבהרבה מקרים מתגלות כבלתי מציאותיות. בגידול הילדים לבד, ישנם קשיים אחרים של דאגה ופרנסה, בודאי כשיש להם הורה אחר שצריך לחלוק עימי את הזמן, ואני נדרש/ת לוותר על חלק משמעותי מזמן השהות עם הילדים. ואם קשה לי בלי זוגיות ואחפש לי זוגיות טובה אחרת, לרוב היא תהיה הרבה יותר מורכבת מלכתחילה, כי יש את הילדים שלי, אליהם אני רגיש/ה יותר, יש לעיתים את הילדים שלו/ה שדורשים ממני התייחסות זהירה ואחרת ולעיתים יש גם את הילדים המשותפים שלנו. כמו"כ נוכחים לדעת שמהר מאוד חוזרים לשגרה שממנה ברחו בנישואים הראשונים. מסגרת הנישואין החדשה הרבה יותר רגישה קשה ומורכבת.

כמטפלת אני נתקלת לא אחת בזוגות שמגיעים אלי לחדר הטיפול בנישואים שניים ואומרים: "אם היינו משקיעים בנישואים הראשונים, מה שאנחנו מוכנים להשקיע עכשיו בנישואים השניים, כנראה שלא היינו מתגרשים". ואכן בחלק גדול מהמקרים הם אף צודקים.

משבר הוא הזדמנות לצמיחה, לפני שמפרקים נישואים, יש לשקול צעד זה היטב ולוודא שהשקענו ועשינו הכול על מנת למנוע זאת, לבחור באופציה זו רק לאחר שעשינו כל מה שניתן והמהלך הינו הכרחי ובתי נמנע.